החלטה בתיק ת"א 44964-01-11

1.         בקשת הנתבעים 1 - 2 לחיוב התובעת בהוצאותיהם.

2.         רקע:

            התביעה הוגשה בגין נזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה, כתוצאה מכך שהנתבעים 1 - 2 מכרו לה מנוף שיוצר על ידי הנתבעת 3.

            בקשה ראשונה שהגישו הנתבעים 1 - 2, לחיוב התובעת בערובה להוצאות, נדחתה, לאחר שמצאתי כי התובעת הציגה מסמכים לפיהם היא סולבנטית, וכי הנתבעים 1 - 2 רשאים להגיש בקשה חדשה בכל עת, אם ישתנו הנסיבות (החלטה מיום 7.6.12).

            בינתיים הנתבעת 3 הגישה כתב הגנה, ובקשה שהגישה האחרונה לחיוב בערובה להוצאות התקבלה, זאת בהחלטתי מיום 9.1.13, לאחר שמצאתי כי באותה בקשה נטענו עובדות שלא היו ידועות בהחלטה מיום 7.6.12 (החלטה שאף אינה מחייבת את הנתבעת 3, שלא הייתה צד לה). התובעת לא עמדה בהפקדת הערובה, והתביעה נגד הנתבעת 3 נדחתה, תוך שהתובעת חויבה בהוצאות בסך כולל של 18,000 ש"ח.

3.         מכאן - הבקשה הנוכחית.

            הנתבעים 1 - 2 טענו כי באשר ליכולת הכלכלית התווספו שתי עובדות לבקשתם הקודמת:

            ראשית, העובדה שהתובעת היא חברה מפרת חוק - ולא שילמה אגרה שנתית זה מספר שנים.

            שנית, כי התובעת לא שילמה את סכום ההוצאות שנפסק בתיק זה, עם דחיית תביעתה נגד הנתבעת 3.

            בנוסף, הפנו הנתבעים 1 - 2 לסיכויי התובענה.

            התובעת טענה כי אין שינוי בנסיבות, כי יכולתה הכלכלית טובה לפי מסמכים שצירפה וכן כי הוצאות הנתבעים 1 - 2 אינן גבוהות.

4.         דין הבקשה להתקבל.

5.         ראשית, בפן של היכולת הכלכלית הוצגו לבית המשפט עובדות חדשות.

            העובדה האחת, כי התובעת היא חברה מפרת חוק, ובעניין זה קבעתי בהחלטתי מיום 9.1.13 כי העובדה שהתובעת אינה משלמת את האגרה השנתית המוטלת עליה מאז ייסודה - רלבנטית ומצביעה על יכולת גבייה. סיכויי גבייה הם קלושים, גם מקום שהונחה לפני בית המשפט תשתית לפיה התובע אינו נוהג לכבד חיובים המוטלים עליו על פי דין.

            טענת התובעת לפיה חברות רבות אינן משלמות אגרה, לאו טענה היא. מן הסתם, אם אחת מאותן חברות תגיש תביעה, ניתן יהיה להעלות אף כלפיה טענה זו.

            העובדה השנייה, היא כי התובעת בפועל לא יכולה הייתה לעמוד בהפקדת הערובה שנקבעה ביחס לנתבעת 3, ומטעם זה, הגיעו הצדדים להסכמה על דחיית התביעה נגד הנתבעת 3.

            העובדה השלישית היא, כי התובעת לא שילמה את ההוצאות שנפסקו לחובתה עם דחיית התביעה נגד הנתבעת 3 (הוצאות בסך של 18,000 ש"ח, סכום נמוך משמעותית מגובה הערובה שהושתה עליה). התובעת לא חלקה על טענה זו, ואף לא הגישה תצהיר להפרכתה.

            אני מפנה לעניין ת.א. (שלום כ"ס) 29864-08-10 זילברשלג נ' גרשוני (ניתן ביום 19.12.11) שהוזכר בהחלטתי מיום 19.1.13.           

6.         די בהצטברותן של כל הנסיבות החדשות האמורות, כדי להבהיר שלא רק שהתובעת לא הוכיחה יכולת כלכלית (כמצוות הדין, ראה סעיף 13 להחלטתי מיום 19.1.13), אלא שהנתבעים 1 - 2 הוכיחו היעדר יכולת.